מהו היפוגונדיזם? תסמינים, גורמים, אבחון, טיפול ומניעה

היפוגונדיזם הוא מצב רפואי שבו בלוטות המין – איצי الخصية בגברים ושחלות בנשים – מייצרות כמות נמוכה מאוד של הורמונים או שאין מייצרות כלל. מצב זה יכול להשפיע על תפקוד המינית והפיזיולוגי של הפרטים, גם בשני המינים.

למרות ההשפעה על שני המינים, לרוב ההתייחסות להיפוגונדיזם נוגעת בעיקר אצל גברים, שכן זהו הנושא שנמצא יותר בשיח הציבורי והמחקרי. כך מציינת ד»ר ברברה צובאק, רופאה מומחית בהתמחות באורולוגיה, באוניברסיטת סיני במנהטן.

היפוגונדיזם בגברים, המכונה גם «קטן בטסטוסטרון» או «תת-הורמונמיה זקופת-שיבה» (Low T), מתייחס למצב שבו האשכים מייצרים כמות חסרה או נמוכה מאוד של ההורמון טסטוסטרון. ההורמון הזה אחראי על שינויי הגוף שמתרחשים אצל בני הזכר במהלך ההתבגרות, כגון פיתוח שרירים, גדילת שערי הגוף, שינוי קולי ועוד. טסטוסטרון גם משפיע על התנהגות מינית, שימור עצמות, בריאות הלב, והכמות של כדוריות הדם האדומות.

היפוגונדיזם בנשים הוא מצב שבו השחלות מייצרות מעט מאוד או בכלל לא מייצרות אסטרוגן ופרוגסטרון. הורמונים אלו אחראים על ההכנה להריון, על ויסות המחזור החודשי, ועל שינויים פיזיולוגיים חשובים שמתרחשים במהלך ההתבגרות. אסטרוגן, בין השאר, תורם לבריאות הלב, לחוזק העצמות, לתפקוד המוח, ולמראה העור והעור המליטה; בהיעדרו, עלולות להתרחש תוצאות כמו דלדול עצמות, שינויים במצב הרוח, תפקוד מיני ירוד, תסמינים של גלי חום ועוד.

חשוב לציין כי בעוד שמנופאוזה מוגדרת כמצב של היפוגונדיזם נשי, רופאות כמו ד»ר קרוליין ניואנג, אנדוקרינולוגית באוניברסיטת סאות’רן מישיגן, מדגישות שהיפוגונדיזם נשי עשוי להיחשב גם בנפרד ובקרבה למצב של מנופאוזה, במיוחד בהיבטים של תפקוד הורמונלי ומחזורי החיים הנשיים.

הגורמים להיפוגונדיזם מגוונים ויכולים להיות תורשתיים, סביבתיים או קשורים לבעיות בריאותיות שונות, כמו מחלות אוטואימוניות, תפקודי בלוטות יותר, או תוצאות של טיפולי הקרנה או כימותרפיה. לעיתים קרובות, מחלות גנטיות, דוגמת תסמונת קליינפלטר, או שינויים בתאי המין בעת ההיריון, עשויות לתרום לבעיה גם כן.

רבים שמגילוי דל בתחושת המיניות או תפקוד מיני תקין, עשויים לא להבחין כי הם סובלים ממצב זה, מכיוון שהתסמינים עשויים להיות מתוארים כקשורים לבעיות אחרות, ולא תמיד מזוהים במפורש כאות להיפוגונדיזם.

סימני היפוגונדיזם בגברים

המרכז הרפואי קליבלנד מציין את הסימפטומים הבאים לקטן בטסטוסטרון:

• ירידה בתיאבון המיני
• בעיות בזקפה
• אובדן שיער בבית השחי ובפუბיס
• הצטמקות אצמעות האשכים
• גלי חום (במצבים של רמה נמוכה מאוד של טסטוסטרון)
• ירידה בתאי הזרע וכמותם
• מצב רוח דיכאוני
• קשיים בריכוז ובזיכרון
• עלייה במסת השומן בגוף
• בעיות במבנה הפטמה (הקטנת נפח או נפיחות)
• ירידה בכוח השריר
• תשישות

סימני ההיפוגונדיזם בנשים

המרכז הרפואי קליבלנד מציין את הסימפטומים הבאים לירידה באסטרוגן:

• כאבים בשדיים
• עור יבש וריקקע
• דלדול עצם ושברי עצמות
• קושי בריכוז
• שינויים במצב הרוח, תלותיות ועצבנות
• יובש בנרתיק או אטרופיה
• תופעות חום ויתושים בלילה
• מחזור לא סדיר או היעדרו (אמנוריאה)
• עלייה במשקל, בעיקר באיזור הבטן
• כאבי ראש לפני או בזמן הווסת
• ירידה בתשוקה המינית וקושי במין (דיספראוניה)
• עייפות וקושי בשינה

בני נוער הסובלים מהיפוגונדיזם עלולים לחוות עיכוב או עיכוב בפיתוח המיני ובהתפתחות המגדרית הנורמלית שמתבצעת בשלב זה בחיים.

המומחים מסבירים את ההבדל בין היפוגונדיזם משני, שהוא תוצאה של תקלות במערכת ההיפופיזה או ההיפותלמוס במוח, לבין היפוגונדיזם ראשוני, שנובע מבעיות בבלוטות המין עצמו – בשחלות או באשכים.

היפוגונדיזם משני

מצב זה נגרם כאשר ההורמונים שמעודדים את ההפרשה של ההורמונים מבלוטת ההיפופיזה או ההיפותלמוס אינם מגיעים ליעדם כראוי. בדרך כלל, ההיפותלמוס מייצר הורמונים שמעודדים את בלוטת ההיפופיזה לזקק הורמונים אחרים, המובילים לייצור הטסטוסטרון או לאסטרוגן ושאר ההורמונים המינים. אם הזרם של ההורמונים נפגע, רמת ההורמונים במערכת נמוכה, גם אם תפקוד האשכים והשחלות תקין.

סיבות להיפוגונדיזם משני כוללות תהליך הזדקנות, מחלות של בלוטת ההיפופיזה, סרטן בהיפופיזה, טיפולי קרינה וכימותרפיה, מחלות דלקת, HIV/AIDS, תרופות מסוימות (כגון אופיוטים), ותסמונת קליינפלטר (Kallmann syndrome), שהיא מצב גנטי שגורם לתפקוד לקוי של ההיפותלמוס וההיפופיזה.

היפוגונדיזם ראשוני

במצב זה, הבעיה נעוצה בבלוטות המין עצמן – באשכים או בשחלות, ולא במוח או בהיפופיזה. הבעיות יכולות להתחיל כבר בעת ההיריון, כשהאם נחשפת לגורמים מזיקים כגון חומרים כימיים, קרינה, או מחלות. לדוגמה, מחסור בזרחן (זינק) אצל האם יכול לקשור לתפקוד לקוי של האשכים אצל הילד. בגילאים מתקדמים יותר, מחלות תורשתיות כמו תסמונת קליינפלטר (במקרה של גברים עם כרומוזום X נוסף) או תסמונת טונותר (Turner syndrome) בנשים, עלולות לגרום להיעדר אסטרוגן ולבעיות במערכת המיני, כולל עיכוב בהבשלה הגניטלית. גם טיפולי כימותרפיה, קרינה, ומחלות כמו מחלת המונוזה אשר פוגעות באיברי המין, מהוות סיכון לתפקוד לקוי של המערכת המינית.

בתוך ההיריון, חוסר באסטרוגן ובהורמוני המין עלול לעכב את התפתחות ואורך של איברי המין. במקרים נדירים, ניתן לראות תינוקות שנולדים עם מבנה מיני שאינו תואם את המין הגנטי, תסמונת הפרוגן או תפקוד לקוי של הזקפות, וגם תפקוד לקוי של האיברים הזוגיים.

בעיות גנטיות הנוגעות להיפוגונדיזם כוללות, לדוגמה, תסמונת קלאמפפלטר (Klinefelter syndrome), הגורמת לבעיה בזיווג הכרומוזומים במוח ולתפקוד לקוי של האשכים, ותסמונת טונותר, המתרחשת אצל נקבות עם כרומוזום X חסר או חסר חלקי, המשפיעה על ייצור האסטרוגן ומעודדת עיכוב התפתחות המערכת המינית.

בעיות גנטיות נוספות כוללות תסמונת פריזל (Fragile X), העלולה לגרום לבעיות הורמונליות מוקדמות כגון היעדר אסטרוגן, ועצירה מוקדמת של הווסת.

טיפולי סרטן, כגון הקרנות וכימותרפיה, גם הם מהווים סיכון משמעותי לבעיות תפקוד ההורמונים – הן כהולדה משנית והן כראשונית.

גורמים נוספים כוללים פגיעות טראומתיות או חבלות באיברי המין, סיבוכים של מחלות זיהומיות כמו המפטיטיס, ומחלות נוספות שמשפיעות על ההורמונים בדם.

גורמי סיכון ל-היפוגונדיזם

הזדקנות: עם הגיל, רמות הטסטוסטרון בגברים יורדות באופן טבעי בכ-1% מדי שנה החל מגיל 40. מחקרים מצביעים כי אחוז גבוה מאוד מבני ה-65 ומעלה מראים רמות טסטוסטרון שנמוכות מהממוצע לגילאים צעירים יותר.

השמנה: השמנה היא גורם סיכון משמעותי לגברים, מכיוון שהשומן מכיל אנזים שנקרא ארומטאז, שממירן של טסטוסטרון לאסטרוגן. מצב זה עלול לגרום לאיזון הורמונלי לקוי. בבית נשים שממשיכות לשים יותר שומן באופן כרוני, תהליך זה פחות נפוץ, אך יכול להתרחש גם כחלק מתהליכים פתולוגיים.

חוסר בשומני תת-משקל, הפרעות אכילה, פעילות גופנית מופרזת, ומחלות כרוניות כמו סוכרת סוג 2 – כולם עלולים להשפיע לרעה על ייצור ואיזון ההורמונים, במיוחד על רמות האסטרוגן והטסטוסטרון.

מחקרי מעקב מראים כי סוכרת חד-שנתית עלולה לגרום לשינויים במערכת ההורמונלית, כולל תהליכים של צלקות פנימיות (פיברוזיס), שעשויים להפריע לתפקוד של איברי המין ולגרום לירידה ברמת ההורמונים. מחקרים מעודכנים מצביעים על קשר בין רמות נמוכות של אסטרוגן וחששות ממחסור בדיאבטיס, בייחוד ככל שהמחלה מחמירה.

במקרה שמישהו חושד שיש לו מצב של היפוגונדיזם, ניתוח רפואי מתחיל באיסוף היסטוריה רפואית, בדיקה פיזית, ובדיקות דם שמודדות רמות של הורמונים. בדיקות דם פשוטות וזמינות משמשות לאבחון ראשוני לגברים, בעיקר כדי לבדוק את רמות הטסטוסטרון הכללי והחופשי. הבדיקות נעשות לרוב בשעות הבוקר, היות ורמות הטסטוסטרון בשיאן בין השעות 8-10 בבוקר.

בדיקות נוספות יכולות לכלול מדידת הורמונים שמיוצרים על ידי ההיפותלמוס וההיפופיזה, כמו הורמון הגורם לשחרור זקיק (FSH) והורמון ההשראה ללוטין (LH). הכנסת בדיקות אלו מאפשרת להעריך את מקור הבעיה – אם היא קשורה לבלוטות המין או למערכת ההורמונלית המרכזית.

בנשים, ניתן לבדוק את רמת האסטרוגן בדם, בעיקר את הסוג שנקרא אסטרדיאול. לעיתים משולבת בדיקה זו עם מדידת רמות ה-FSH כדי לקבוע את המקור לירידה בהורמון האסטרוגן ולשלול מצבים אחרים.

אין עדיין תרופה שלמה למצב, אך טיפול בהורמוני תחליף מרופא יכול להקל על חלק מהתסמינים ואף לשפר את איכות החיים. הטיפול הנפוץ אצל גברים הוא תיסוף בטסטוסטרון, המגיע בצורות שונות כמו זריקות, ג gels, מדבקות, כדורים המוחדרים מתחת לעור, וטבליות לעיסה בלחות הפה.

היפוגונדיזם בגברים

החלפת טסטוסטרון תסייע לעלייה ברמות ההורמון, לחיזוק עצמות, לפיתוח שרירים, ולהפחתת אנמיה. העסקה של הטיפול באמצעות תרופות היא נתונה להערכת רופא, והחברה הרפואית, כמו איגוד ההורמונולוגיה, מצביעה כי טיפול זה בטוח ויעיל.

יחד עם זאת, קיים סיכון לתופעות לוואי מידיות כמו אקנה, קשיי נשימה בשינה, נפיחות בשדיים, נפיחות בקרסוליים, והגברת רמות כדוריות הדם האדומות עד כדי סיכון לקרישים. מעבר לכך, הטיפול עלול להקטין את ייצור הטסטוסטרון הטבעי על ידי האשכים, ולגרום לירידה בפריון ובכמות הזרע, אם כי ברוב המקרים, שינויים אלו הפיכים.

חשוב לערוך שיחה פתוחה עם הרופא לפני התחלת הטיפול, לעבור בדיקות תפקוד הורמונלי מוקדמות, ולוודא שהתוצאות מנותחות כהלכה. יש גם לעקוב אחר רמות ההורמונים באופן סדיר לאחר התחלת הטיפול, כולל בדיקות בדם, כדי למנוע תופעות לוואי ולשפר את התוצאות.

בנוסף, יש להיוועץ עם רופא בנוגע לסיכוני סרטן הערמונית, תסמינים של בעיות במערכת השתן, היסטוריה אישית של מחלת לב, אירועים לבביים קודמים, ומרכיבים נוספים שיכולים להשפיע על הטיפול.

היפוגונדיזם בנשים

בנשים, הטיפול כולל תרופות שמכילות אסטרוגן, פרוגסטרון או שילובים של שניהם, ומגיעות בצורות שונות כגון מדבקות, טבליות, ג’לים, קרמים, הזרקות ועוד. ה-FDA מזהירה כי טיפול הורמונלי עלול להעלות את הסיכון לתקיעות קרישת דם, התקפי לב, שבץ, סרטן השד ומחלות כיס מרה. הוספת פרוגסטרון יכולה להפחית את הסיכון לסרטן הרחם.

האם תוספי תזונה יעילים?

בשוק קיימים תוספי תזונה המבטיחים להגביר את רמות הטסטוסטרון, אך מבחינה מדעית, רובם אינם מצדיקים תוצאות מוכחות. מחקר שפורסם בשנת 2020 ב״עיתון עולמי לבריאות הגבר״ מצא כי 90% מתוספי ה״T booster״ שיווקו כהגברת הטסטוסטרון – ורק רבע מהם כללו תוצאות תומכות, וקיימים מרכיבים שעלולים להזיק.

לדוגמה, ד»ר ניואנג מציינת שאינה מרשימה תוספי תזונה כטיפול קבוע, אך כן מדגישה כי שיפור במינון הוויטמין D יכול לסייע לבריאות העצם, שתלויה גם בבריאות ההורמונלית.