נעבור על ההתקדמות שהושגה באופציות לבריאות הרבייה של נשים במהלך מאה השנים האחרונות. בעבר, כאשר לנשים ולגברים היו מעט מאוד אפשרויות יעילות וזמינות למניעת הריון בלתי רצוי, קל לשכוח שכך היה מצבם. לפני שהופיעה גלולות למניעת הריון בשנת 1960, אנשים היו מקבלים את העובדה שפעמים רבות קיום יחסי מין יוביל להיריון, ולעיתים קרובות זה אכן היה כך.
לפני קבלת אישור לגלולות, נשים אמריקאיות היו מוגבלות מאוד ביכולתן לדחות, להפריד את ההיריון או למנוע אותו, אומרת מרגרט סניגר, פעילה ותומכת זמן רב בזכויות להפסקת הריון ולמניעת הריונות. היא פתחה את הקליניקה הראשונה בשנת 1916 ונעצרה ל-30 ימים על כך, וכן יסדה בשנת 1921 את ליגת זכויות המניעה לאישה, שהפכה בהמשך ל»פלנטריד פרנדהורל» (Planned Parenthood). בנוסף, היא גייסה כספים למחקר ותמכה במחקר של רופא קתולי דתי בשם ג’ון רוק, שבצע ניסויים מוקדמים על הגלולה תחת הכחשה שזו מחקר פוריות.
מאידך, חלק מהמאמצים של סניגר לקדם את השימוש במניעה נבעו מאמונה נרחבת בתיאוריה של היוגניקה – תיאוריה מיזוגנית ופוליטית גזענית אשר מכוונת ל»טיפוח» קבוצות מאורגנות באמצעות אמצעים גנטיים ומדעיים. תומכי היוגניקה תייגו קבוצות רבות כרעות, דוגמת קבוצות אתניות, דתיות, בעלי מוגבלויות, עני ועוד, ושאפו למנוע מהם להתרבות. הדוגמה לכך היא כי סניגר תומכת בהחלטות שיפוטיות כמו פסק הדין «Buck v. Bell» משנת 1927, שהעניק מנדט למדינות לבצע עקרות כפויה ללא הסכמת הנשים, מתוך שאיפה לשליטה בגידול האוכלוסייה.
שיטות המניעה הראשונות — באיזור העת העתיקה ועד המאה ה-20
בזמנים שבהם אמצעי מניעה אמינים וזמינים היו נדירים, אנשים נאלצו להסתמך בעיקר על מניעת מושג או על הימנעות מקיום יחסי מין ככלי עיקרי למניעת הריונות. לדוגמה, באמריקה לפני המאה ה-20, נשים השתמשו בשיטות ביתיות שמרניות, כמו הזרקת תמציות עשבי תיבול לפני קיום יחסי מין, בתקווה לשלול את ההיריון. בשנות ה-20 וה-30, מוצרים שניתן היה לקנות בספריות ומרפאות ללא מרשם, כמו כדורים, תחליבים וג’לים לנרתיק, שימשו כמניעת הריון חלקית והיו נפוצים למרות שחלקם היו מאוד לא יעילים.
הפעולה של הוצאת הזרע לפני שפיכה, הידועה כ»שיטת היציאה», שימשה גם היא לאורך ההיסטוריה כאמצעי פשוט יחסית, אך בעל סיכון לטעויות ויעילות נמוכה יחסית – כ-20% כישלון בשימוש טיפוסי, לפי מכון גוטמכר. מצאו זוגות רבים שהתזמנו את קיום יחסי המין בזמן שהאישה הייתה פחות פורייה, באמצעות מעקב אחר תקופות, חום פנימי ואיתור שינויים בצוואר הרחם, בניסיון להימנע מהריון, אך יעילות שיטות אלו נמוכה, במיוחד בשימוש לא מדויק.
בעבר, חינוך מיני בבתי הספר היה מוגבל או חסר, ולכן נשים רבות לא קיבלו מידע אמין ומקצועי על אמצעי מניעה. רק משנות ה-60 והלאה, עם ההכרה הרחבה יותר בחינוך מיני לגיטימי, נפתחו אפשרויות נוספות, והנושא נדון יותר פתוח.
מהפכת הקונדומים מרככי הגומי והתקנות ה-FDA
במאה ה-19, המצאה רבת חשיבות הייתה הייצור ההמוני של קונדומים מעור גומי טבעי, בעקבות פיתוח תהליך הכרייה של גומי מוצק על ידי צ’ארלס גוטיאר, שהפך את הגומי ליותר עמיד ומונע סדקים. את החדשנות הזו ניתן לראות כבנקודת מפנה באמצעי המניעה להיריון, והקונדומים הפכו לגורם מרכזי בשימוש ציבורי. למרות המגבלות והחוקים נגד הפסקת הריון, הייצור ההמוני ואישור משרד הבריאות הפכו את הקונדומים למוצר נפוץ וזמין יותר, והם שימשו גם אמצעי מניעה וגם כהגנה מפני מחלות מין.
ב-1937, שיפורים באיכות הקונדומים הובילו לירידה בתקלות ולעלייה באמינות. ההצלחה של קונדומים הייתה חלק מההכרה ההולכת וגוברת של חשיבות אמצעי מניעה יעילים ובהגנה על בריאות הציבור, אך בשנות ה-60, החוק האמריקאי שנקרא «חוק קומסטוק» נאסר על פרסום ושימוש באמצעי מניעה, והפך את קיום הנושא לאסור בפומבי בחוק האזרחי.
לאחר תהליך משפטי שנמשך עד לשנות ה-70, הפך המנדט החוקי לחריגים, ובשנת 1965 אושרו לראשונה בקשות לשימוש בגלולות מונעות הריון, אם כי בלב כבד עקב היקף ההורמונים הגבוה והסיכונים הבריאותיים שהיו כרוכים בהם. בהמשך, עם פיתוח וייעול, נוצרו גלולות בעלות מינונים נמוכים יותר, שהפחיתו מאוד את הסיכון לתופעות לוואי קשות, והן משמשות עד היום כאחת השיטות הפופולריות והאמינות ביותר למניעת היריון.