הפרעת עניין וחשק מיני והתעוררות נשית (FSIAD)
הפרעה זו, שהייתה ידועה בעבר כבעיית הערנות המינית בנשים, מוגדרת כמנהג של תפקוד מיני לקוי שבו קיימת רצון נמוך או כלל לא קיים ליחסים מיניים, וגם תגובה פחותה או חסרת תגובה לגירויים פיזיים או נפשיים. בעיה זו משפיעה על נשים רבות ויכולה להחמיר בסביבות מסוימות או תסמינים משניים לבעיות אחרות.
סימנים והתסמינים של ההפרעה
בהתאם להוראות של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM-5), הסימנים כוללים:
- ירידה או היעדר מוחלט בתגובה לעוררות על רקע גירויים מנטליים כמו קריאה באורטיקה או התתנדבות באפשרות של דמיון אירוטי
- צמצום בשיעור הרצון המיני
- חוסר יוזמה או היעדר דרישה ליצירת אינטימיות מינית ביחסים
- הפחתה או חוסר תחושה באיברי המין
- חוסר הנאה או תגובה מועטה במהלך קיום יחסים מיניים
- חשיבה מועטה או לעיתים קרובות לא על מין
כדי שאישה תקבל אבחנה של הפרעה זו, היא חייבת לחוות לפחות שלושה מהתסמינים הנ»ל במשך לפחות שישה חודשים, והסימפטומים חייבים להפריע באורח חיי היום-יום, לגרום לה לבן לכתה או להשפיע על מצב נפשי. חשוב לציין שהסימפטומים אינם קשורים למחלות רפואיות אחרות, לשימוש בלתי מבוקר של סמים או לתסמינים של הפרעות אחרות כמו דיכאון.
היסטוריה והגדרות עדכניות
בעבר, ההפרעה נקראה «הפרעת הערנות המינית הנקבית», בעיקר הבעיה של קושי להגיע לעוררות פיזית. עם הזמן, הוגדר כי יש להבחין בין העניין המיני לבין התגובה הפיזית אליו, והיום הרפואה מתייחסת אליה כגוש כללי המכיל תפקוד לקוי של חשק מיני ותגובות של עוררות, היות שההבדל בין שני הדברים לעיתים קשה להבחנה. לכן, FSIAD משמש כ»מעטפת» לכל התסמינים הללו, שכן ההיבטים הפיזיים והנפשיים של העניין המיני קשורים קשר הדוק.
סיבות וסיכונים
בעיית העניין המיני והערנות הנשית נגרמת ממגוון סיבות ולהבדיל בין נשים שונות, הטווח נע בעשרות סיבות וגורמים, הכוללים:
- גורמים פיזיולוגיים: מחלות כמו מחלת טרשת נפוצה, מחלות כליות, סוכרת, ושימוש בתרופות מסוימות, כמו תרופות אנטי דיכאוניות, תרופות להורדת לחץ דם ותרופות נגד אלרגיות, עלולות להפחית את העניין המיני ולפגוע בתגובת הגוף לגירויים מיניים.
- גורמים נפשיים: הפרעות נפשיות כגון חרדה ודיכאון משמעותיות עלולות לתרום לירידה או לאובדן התגובה המינית, וחשיבה שלילית על מין, היסטוריה של התעללות מינית או קונפליקטים עם בני זוג עלולים להשפיע אף הם על התסמינים.
- שינוי ברמות ההורמונים: ירידה באסטרוגן לאחר גיל המעבר, בלידה או בהנקה, עלולה לשנות את מרקם הרקמות בנרתיק ולהקטין את זרימת הדם לאזור האPelvis, מה שמוביל לפחות לחות בנרתיק ולירידה בהנאה ובתגובה המינית.
חשוב לציין כי קיימים גורמים נוספים ומגוונים, ולכל אישה יש סיבות משלה לבעיה זו, שיכולה להידרש לאבחון ממוקד ולטיפול פרטני.
אבחון ההפרעה
בכדי לאבחן הפרעה זו, רופא המתמחה בטיפול בהפרעות תפקוד מיני חייב לשלול גורמים אחרים כמו מחלות גניטוריאליות, גידולים, זיהומים ואחרים. תהליך האבחון כולל בדרך כלל שיחה מפורטת על ההיסטוריה הרפואית והחוויות המיניים של המטופלת, בדיקת אולטרסונוגרפיה או בדיקות הדמיה במידת הצורך, וכן בדיקות דם לבירור רמות ההורמונים ורגישויות נוספות.
המטופלת צריכה לתאר שהסימפטומים משפיעים על חייה באופן שהוגדר כ»מצב חירום» או «קושי משמעותי», וכי הם נמשכים לפחות שישה חודשים. נשים שאינן חשות כלל משיכה מינית או שיש להן היבטים נפשיים כמו א-סקסואליות אינן מתאימות לאבחנה של FSIAD.
אפשרויות טיפול ומינונים
הטיפול בבעיה זו כולל תרופות, טיפולים פסיכולוגיים וגישות משלימות:
תרופות עיקריות:
- פליבנסרין (Addyi): תרופה המאושרת על ידי ה-FDA לנשים בילדות, הפועלת על המוח על ידי קשירה לקולטן מסוים כדי להעלות את רמות הדופמין, נוירואטרנסמיטר שנכנס לתמונה במעוררות המינית. ניתנת באופן יומי לפני השינה, וחשוב לעקוב אחרי לחץ דם, מכיוון שיש סיכוי לירידה חדה בלחץ הדם.
- בריימלנוטיד (Vyleesi): תורם לעוררות על ידי פעולה על קולטני המלנוקרטין ומשמש בעיקר לנשים בטרום-גיל menopause, בהזרקה עצמית 45 דקות לפני מגע מיני מתוכנן.
- טיפולים הורמונליים: שימוש בקרם או טבעת ואגינלית שמעלה את זרימת הדם בנרתיק ומשפרת לחות. טיפול הורמונלי ישנם סיכונים קשורים, ותלוי בגיל ובסיכון למחלות לב או סרטן.
- הורמון הטסטוסטרון: בשימוש בקורטלים מיוחדים או בתחליף תחליב שמחליף את ההורמון בגוף, בעיקר לנשים בגיל המעבר, אך יש להוסיף הערכה רפואית קפדנית עקב תופעות לוואי אפשריות, כולל שיער עודף, פצעי אקנה, ושינויים הורמונליים קשים.
טיפולים משלימים:
תרפיות עם מטפלים מיניים, פסיכולוגים, או רופאים פסיכיאטריים יכולות לסייע בשינוי דפוסי חשיבה, חינוך מיני, תרגילים מצומצמים, וטכניקות שמנטליות, כמו CBT או MBCT, הידועות כמסייעות בהגברת החשק, העוררות ואורגזמה.
סיכום
בעוד שהפרעת העניין וההתרגשות המינית הנשית היא מצב שכיח ומזוהה, היא גם מצב שניתן לטפל בו במגוון שיטות. הגישה הטיפולית כוללת שילוב של תרופות וטיפולים פסיכולוגיים, ולרוב מצריכה הערכה מפורטת ומעקב קפדני, כדי למנוע תופעות לוואי ולשפר את איכות החיים של המטופלת.